פסק-דין בתיק ת"א 8019-06

מבוא

1.                    התובע,  יליד 9.11.1948, קיבל בילדותו הקרנות כנגד מחלת הגזזת. בשנת 1997 התגלו בראשו גידולים שנקשר הקשר ביניהם לבין ההקרנות. התובע הוכר כמי שנכותו הרפואית עומדת על 100% וזאת בהתאם לחוק לפיצוי נפגעי הגזזת, תשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק הגזזת"). תביעה זו, כשתיים אחרות שניתן בהן פסק דין במקביל לפסק דין זה עניינה הנזק שנגרם לתובע בשל כך שהמדינה הפרה את חובתה ליידע אותו ואת האחרים שהוקרנו על השתייכותם לקבוצת סיכון.

2.                    בהחלטה משותפת לתיק זה ולתיקים האחרים נקבע כי אכן הייתה מוטלת על המדינה חובה כאמור וכי היא הפרה אותה. עוד נקבע כי בשל התנהלות המדינה והנזק הראייתי שגרמה עליה הנטל להוכיח מה היה קורה אילו היה נמסר לתובע המידע על השתייכותו לקבוצת הסיכון. פסק הדין, שניתן בהמשך להחלטה, עוסק אפוא בשאלות שטרם הוכרעו והן - הקשר הסיבתי, הנזק וההודעה לצד שלישי. עם זאת, מאחר וההחלטה ושלושת פסקי הדין ניתנים במקביל ומאחר והניתוח העיקרי נעשה בפסק הדין בתביעתם של בני הזוג מורלי (ת.א. (י"ם) 3333/09 מורלי נ' מדינת ישראל - להלן: "מורלי") - הרי שאתייחס בפסק דין רק להיבטים הנוגעים לתביעתו של התובע כאשר יש לראות את שנכתב בפסק הדין בתביעתם של מורלי כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

3.                    נסקור תחילה את התשתית העובדתית המיוחדת לתובע כפי שעלתה מעדותו ומהתיעוד הרפואי בעניינו. לאחר מכן נגדיר את השאלות העומדות להכרעה ונבחן את הראיות והטענות ביחס לכל אחת מהן.

העובדות המתייחסות לתובע

4.                    התובע הוא כאמור יליד 1948. הוא מתאר כי הוקרן כילד נגד הגזזת ובשנת 1997 התגלו אצלו תסמינים המצביעים על קיום גידולים בראש. בחודש אוקטובר 1997 הוא נותח והיה מאושפז למשך 28 יום; גידולים נוספים הוצאו בניתוח בשנת 2002 ובשנת 2006 עבר ניתוח נוסף להסרת גידולים נותרים. לתובע הוסר גידול בארובת העין בחודש אפריל 2011. מצבו כיום הוא שיש בראשו גידולים נוספים אשר לא הוצאו. הוא מתאר כי הוא עורך בדיקות MRI בתדירות של אחת לשנה.

5.                    התובע מפרט בתצהיר את הטענות המשפטיות הנסמכות על פסקי הדין השונים ומבהיר כי אלמלא התרשלות המדינה היה מיידע את הרופא המטפל כי הוא משתייך לקבוצת סיכון והיה מבצע כל מעקב או כל בדיקה לפי הוראות הרופא על חשבון קופת חולים או על חשבונו.

6.                    בחקירתו הנגדית נשאל התובע על מחלה שהייתה לאמו והיא נפטרה ממנה. הוא התבקש להשיב האם בדק אם הדבר הציב אותו בקבוצת סיכון לחלות במחלה דומה או אחרת. הוא השיב כי הבין שאין שום קשר לזה ובהמשך אמר כי אינו יודע ושמדובר בגידול בבטן ומה שיש לו הם גידולים בראש. הוא הוסיף "לא יודע, יכול להיות שכן, אני לא אומר שלא". באת כוח המדינה ביקשה לברר עמו האם פנה ושאל רופאים ותשובתו של התובע לכך הייתה "אני לא מחפש לי צרות. יש לי מספיק צרות עד היום" (עמ' 16). עוד הופנה התובע לכך שהוא אינו ממלא אחר הנחיות שנותנים לו הרופאים להקפיד על דיאטה בשל בעיות בריאותיות אחרות מהן הוא סובל כמו גם  להקפיד על נטילת תרופות. הוא השיב כי לפעמים הוא מקבל כדור שגורם לו להרגשה לא טובה ואז מפסיק לקחת אותו ופונה לרופא (עמ' 19).

7.                    התובע התבקש להתייחס לשאלה מה היה עושה אם לאחר שהיה נמסר לו שהוא משתייך לקבוצת סיכון, הוא היה פונה לרופא וזה היה אומר לו שיש סיכון של אחוז אחד שתתפתח אצלו מנינגיומה ויש סיכוי של 99% שלא. הוא השיב לשואלת "תחזירי אותי לגיל 30, אני אתן לה תשובה" (עמ' 21).

8.                    בהמשך חקירתו תאר התובע כי לפני הניתוח הראשון בשנת 1997 רכב על אופנוע והוא לא הצליח לעצור, להספיק לרדת מהאופנוע ולעשות את הצרכים שלו. הוא לא התייחס לכך ולאחר מכן החל לחוש עייפות. תופעות אלה פסקו לאחר הניתוח (עמ' 25). חזרתו לעבודה לאחר הניתוח הראשון הייתה בחלוף חצי שנה אך הוא הפסיק לערוך חקירות בעצמו אלא הגיע למשרד ובדק דברים (עמ' 26). התובע נשאל באשר לתפקודו תוך שהוא מתבקש להתייחס לטופס שמילא עבור משרד הרישוי - בו נרשם כי מצבו הבריאותי תקין. הוא השיב כי הטופס אינו כתוב בכתב ידו ובתשובה לשאלה האם נרשמו בו דברים שאינם משקפים את שאמר הוא השיב כי אינו יודע. הוא אישר עם זאת שחתימתו על הטופס (עמ' 28) והוסיף כי יתכן והטופס מולא לאחר שחתם עליו (עמ' 29). התובע גיחך בתשובה לשאלה האם לאחר הניתוח בשנת 1997 הוא החלים לחלוטין. הוא השיב כי היה משך כמה חודשים ב- "OUT" וטען כי לא התאושש אף פעם. התובע לא הכחיש כי חזר לנהוג על אופנוע וכן כי נפגע בתאונת דרכים בשנת 2000 כשנהג על קטנוע (עמ' 31). הוא הבהיר כי חזר לנהוג ברגע שהרגיש שהוא "בסדר" ושהוא שולט בעצמו ובתשובה לשאלה אם בשנת 1999 הרגיש כך הוא השיב "בוודאי" (עמ' 32).

9.                    מתוך התיק הרפואי נלמד כי ביום 5.10.1997 פנה התובע אל רופא המשפחה והתלונן על הפרעות בשווי המשקל והפרעות בדיבור שנמשכו שלושה ימים. נמצאה חולשת גפיים מצד ימין והרופא הפנה אותו להמשך הטיפול בבית החולים. בו ביום אושפז התובע בבית החולים אסף הרופא. נמצאו בבדיקה חולשה של עצב הפנים מימין, פפילאדמה בקרקעיות שתי העיניים כסימן ללחץ תוך גולגלתי מוגבר. באותו שלב נערכה בדיקת דימות ונמצא גידול בקוטר של 7-8 ס"מ.

10.                בסיכומיה מבקשת המדינה שלא להסתמך על עדות התובע ומפנה להיבטים שונים בהם לדעתה לא דייק. כך היא מציינת את דבריו לעניין העישון; מות אביו ממחלת לב; הצהרותיו למשרד הרישוי והניסיון להתנער ממילוי הטופס; טענתו להפסקת הנסיעה על אופנוע לאחר הניתוח ולעומתה מעורבותו בתאונת דרכים תוך כדי נהיגה על אופנוע בשנת 2000 והדיווח שנתן לאחר הניתוח לפיו חזר להיקף עבודה מלא בניגוד לטענותיו בהליך זה.

11.                כפי שאפרט להלן, מצאתי כי בסופו של דבר למחלוקת העובדתית בשאלה מה היה התובע עושה אם היה יודע על השתייכותו לקבוצת סיכון אין חשיבות בתיק זה ולכן אמנע מהכרעה בשאלה העובדתית.

הקשר הסיבתי

12.                כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין הניתן במקביל בתביעתם של מורלי יש לבחון את התקיימותם של מספר תנאים היכולים כל אחד מהם בנפרד להיות הסיבה בלעדיה אין לנזק. בין השאלות הנדרשות להכרעה שאלות עובדתיות ובהן השאלות: האם  היה התובע פונה לרופא לו היה נמסר לו המידע על השתייכותו לקבוצת סיכון; מה היה הרופא מייעץ לו והאם היה מציע לו לערוך בדיקות סקר -CT - טומוגרפיה ממוחשבת או MRI - תהודה מגנטית, האם היה התובע עובר את הבדיקות גם בהנחה שהמדינה או קופת החולים לא היו נושאות במימונן. לצדן של שאלות אלה מתעוררות שאלות רפואיות ובהן השאלה האם תוצאת הניתוח הייתה שונה אם הניתוח היה נעשה מוקדם יותר.

חוות דעתו של ד"ר יחיאל היילברון

13.                ד"ר היילברון מפרט בחוות דעתו הראשונה והמשלימה את עמדתו באשר לקשר הסיבתי.  בחוות הדעת הראשונה מיום 9.2.2009 ובחוות הדעת המשלימה מפרט ד"ר היילברון כפי שעשה בחוות הדעת בתביעות האחרות על המנינגיומות וטיבן, על קצב גדילתן, התופעות שהן גורמות ודרכי הטיפול. באשר להיבט המיוחד לתובע הוא כותב כי 12 שנים לפני מועד מתן חוות דעתו החלו הסימנים הקליניים ונעשתה אבחנה נכונה לראשונה בעזרת בדיקות הדימות. הוא סבור כי ניתן היה באמצעות מתן מידע מוקדם לחולים על הקשר לאפשר תנאים אופטימאליים להבחנה ולטיפול. הוא אינו מתייחס בשתי חוות הדעת ספציפית לתובע למעט באשר לקביעת הנכות.

14.                בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר היילברון על הקשר בין הניתוחים הנוספים שעבר התובע לאחר הסרת הגידול הראשון - ניתוחים מהשנים 2002 ו- 2006 - והוצגה לו ההנחה שהנזק שהסבו ניתוחים אלה אינו קשור לחוסר מודעותו לקשר בין ההקרנה לגידולים. הוא השיב בחיוב לשאלה שמה שקורה לאחר הניתוח הראשון לא שייך לשאלה של יידוע או אי יידוע אלא הוא תוצאה של ניתוח שנעשה בגלל משהו שלא יידעו אותו. במלים אחרות הוא הסביר כי הניתוחים הנוספים הם תוצאה של חומרת המצב בניתוח הראשון (עמ' 88).בהמשך הדברים (עמ' 88-89) נעשה ניסיון לחדד עם ד"ר היילברון את השאלה ותשובת המומחה הייתה שהגידול הראשון שאובחן בשנת 1997 הוא תוצאה שנגרמה על ידי ההקרנה בילדות (עמ' 90). אשר לשאלה מה מתוך הנזק קשור לזה שהתובע לא ידע בנקודת זמן מסוימת שהוא נמצא בקבוצת סיכון השיב המומחה כי קבע נכות על שלושה ניתוחים אך הסכים לבסוף כי מה שנקשר לחוסר הידוע הוא הניתוח משנת 1997 כי לאחריו התובע כבר היה במעקב. בסופו של דבר בתשובה לשאלות בית המשפט אישר ד"ר היילברון שאפשר "להדביק" את האחריות על אי יידוע רק לניתוח הראשון (עמ' 90).

15.                אשר למצבו של התובע לאחר הניתוח הראשון נשאל המומחה האם הוא ער לכך שכל הסימפטומים שהיו לתובע, שאיתם הוא הגיע לניתוח, נעלמו בסופו והוא השיב לכך בשלילה. הוא ציין תסמונת מוכרת של Optimistic wishfull thinking of the surgeon שבה מאדירים אנשים את מעשי ידיהם והוא היה נזהר מלהגדיר את התובע לאחר הניתוח כעצמאי לחלוטין וכמי שאין לו שום חסר נוירולוגי (עמ' 113). ד"ר היילברון הופנה לדברים שהוא עצמו כתב והוברר כי אין לו מידע על מצב התובע לאחר הניתוח אלא מהרשומה הרפואית ומדברי התובע ורעייתו (עמ' 113).